בחזרה אל עיר החיים שאחרי

4 שנים חלפו מאז נפרדתי לשלום מעיר החיים שאחרי, 4 שנים שמצד אחד נדמו כמו נצח ומצד שני כאילו אך תמול שלשום פסעתי בסמטאותיה. 4 שנים שהכילו מגפה אשר עצרה את העולם מלכת אך לא יכלה לחיים בעיר החיים שאחרי. כאשר שבתי לפסוע על גדות נהר הגאנגס הבנתי כי ואראנסי היא לא רק עיר החיים שאחרי אלא היא גם עיר החיים של עכשיו. אצלנו משווקים את תל אביב  כ-'עיר ללא הפסקה' אך האמת היא כי הכתר הזה שייך לואראנסי דורות על גבי דורות עוד טרם הרעיון על 'אחוזת בית' עלה במחשבות. בכל שעה משעות היממה תפגשו המוני אדם ברחובות ובסמטאות. בכל פינה תפגשו את האדם הבודד או את החבורה העליזה, את הפרה, את הכלב, את הקוף… החיים על גדות הגנגס אף פעם אינם משעממים, בליל של התרחשויות בכל פינה, בכל שעה.

נהרות אדם זורמים אל עבר Dashashwamedh, הגת המרכזית, אשר לעת ערב מתקיים בה טקס הארטי המושך אלפי בני אדם, מי ביבשה ומי בנהר. נהרות של פרצופים, נהרות של צבעים, נהרות של תרבויות, נהרות של אמונות, נהרות של מבטים. קבוצת נשים מדרום הודו פוסעת אט אט אל הנהר בהתרגשות, ראשיהן מגולחים למשעי, פניהן צבועות, נזמי זהב לאפיהן ועגילי פרח לאוזניהן, לידן יושבים פרקדן שני סאדהו, סגפנים הינדים, ומשקיפים אל הגנגס בדממה. חבורת בני נוער לבושה היטב וחמושה במיטב הסמארטפונים מצלמת סרטונים לרשתות חברתיות לצד תמונות סלפי קבוצתיות כמיטב המסורת של הדור הצעיר. בכל מטרים ספורים נשמעת הקריאה 'BOAT BOAT' מפיהם של בעלי סירות המחפשים תיירים או עולים לרגל המעוניינים לשוט על הגנס ולצפות בטובלים, במתפללים, בכובסים, בחופפים, במסתבנים, ברוחצים ובשוחים. הגת המרכזית היא גם מוקד משיכה לרוכלים שונים ומשונים – ממוכרי חלילים וצמר גפן מתוק, דרך אביזרי תפילה ופולחן ועד מים, חטיפים וצעצועים לילדים.