התפוח שחזר לחייך – ביקור בניו-יורק

חודשים ארוכים ועצובים עברו על הכרך האהוב על מטיילים מכל העולם – הקורונה הכתה בניו יורק ללא רחמים, עם למעלה מ-30,000 נפטרים ומיליון נדבקים. ניו-יורק חוותה סגרים ארוכים לצד הגבלות רבות שרק לאחרונה החלו להיות מוסרות, הודות לקצב ההתחסנות הגבוה לצד הירידה הדרמטית בתחלואה.

הגעתי לניו-יורק בדיוק בראשון ליוני 2021, זמן קצר לאחר שורת הקלות בהגבלות, וזכיתי לחוות את ניו-יורק כפי שמעולם לא חוויתי. הרגשתי שהעיר נעה לה מצד לצד – מן הצד האחד רצון להיפתח ולחזור לחיים במלוא העוצמה ומצד שני הפחד הגדול מפני הקורונה ריחף לו באוויר, במקרים מסויים אפילו עד כדי אבסורד של ממש במלון בו התאכסנתי לילה אחד בלבד ותיכף תבינו למה – הגעתי אל המלון משדה התעופה בשעות הבוקר כאשר הצ'ק אין הוא בשעות אחר הצהריים. המלון זכור לי עוד מביקורי הקודם במנהטן, כמלון עסקים מצויין, במיקום אופטימלי סמוך לשדרה החמישית ובמרחק הליכה קצרה מנקודות עניין רבות. הדבר הראשון שלכד את עיני הייתה העובדה כי הלובי הקטן היה ריק לחלוטין מכורסאות או כיסאות. בכניסה מדדו לי את החום והתבקשתי למלא טופס הכולל פרטים שונים כדוגמת סוג החיסון שקיבלתי והתאריך בו חוסנתי…עם תום הטקס ביקשתי לאחסן את המזוודה הגדולה עד לקבלת החדר ונדהמתי שנאמר לי שבשל הקורונה המלון אינו מאחסן מזוודות של הלקוחות ושעליי לחפש מקום אחסון אחר…האם הייתי אמור להסתובב שעות ארוכות עם מזוודה גדולה כשאני עייף ומותש מן הטיסה? שאלתי, בסדר היכן אפשר לשבת להמתין? נעניתי כי המלון הסיר את כל החללים המשותפים ואין אפשרות לשבת בתוכו…. זה היה אמנם מקרה קיצון כי לא נתקלתי כדבר הזה בשני מלונות נוספים בהם שהיתי באותו אזור ממש, אבל בהחלט דוגמא טובה לחוסר הוודאות והחשש הגדול.  לא אלאה אתכם רק אציין שנפרדתי מסכום לא מתוכנן כדי ליהנות צ'ק אין מוקדם…

ואם במלונות עסקינן, מנהטן  של תחילת סוף ההגבלות הייתה הזדמנות נפלאה לטיול במחירים שלא יחזרו עוד….ממחירי הטיסות (לאל-על היה מבצע במחירים של פחות מ-700$ ושימוש בנקודות הורידו את הטיסה אל מתחת ל-500$!) , מחירי המלונות היום בערך שליש ממה שזכור לי בביקור האחרון, שהיה בעונת הסתיו (נובמבר 2019) – ניתן היה למצוא מלונות 4 כוכבים במחיר של 100-120$ ללילה ומלונות 3 כוכבים מעולים במחירים הנעים סביב ה-80$ ללילה!

ההקפדה על נושא הקורונה בא לידי ביטוי גם במסעדות ובברים שם הסירו את כל התפריטים המודפסים ולקריאת תפריט יש לסרוק קוד ברקוד בטלפון הנייד…

ומה לגבי מסכות? מעבר להנחיות על מסכות בתחבורה הציבורית ובחללים סגורים הוסרה חובת המסכה למחוסנים בהליכה ברחובות. אף על פי כן אחוז חובשי המסכות, גם בחום הכבד של חודש יוני, היה גבוה מאוד.

בכלל נושא הקורונה ליווה אותי לאורך כל השהייה בניו-יורק, לא ניתן היה להתחמק מן המודעות ברכבת התחתית, מן הדוכנים הניידים אשר הזמינו עוברים ושבים לערוך בדיקת קורונה או מן הכרזות אשר מעודדות את הציבור להתחסן.

ביומי הראשון במנהטן יצאתי לשוטט בשדרה החמישית, אזור שבימים רגילים הומה אדם, אך הפעם היה שקט ורגוע מאוד. על הדרך גיליתי כי אחת החנויות המפורסמות בשדרה, חנות ה-NBA, נסגרה עד להודעה חדשה עקב המגפה. במהלך השיטוט גיליתי גם כי מישהו טרח לשים מסכה על פניו של אטלס, פסל הברונזה המרשים של לי לורי, אשר עומד בגאווה זה 84 שנים ליד מרכז רוקפלר…שלא יידבק חס וחלילה😊

לאחר מכן החלטתי לראות מה המצב בגזרה הצעירה יותר וצעדתי את כל הדרך אל פארק כיכר וושינגטון, למי שלא מכיר, הוא לגמרי המקום להיות בו בסופי שבוע – הוא הומה סטודנטים מאוניברסיטת ניו יורק ומתרחשים בו דברים ללא הפסקה – הופעות,  אמני רחוב, דוכני מכירה, משחקי שחמט ומה לא…הבית של המון דמויות צבעוניות ומרתקות! סימן ההיכר של הכיכר הוא שער ניצחון אשר נחנך בשנת 1892 באתר הנצחת 100 שנים לנשיאותו של  של ג'ורג' וושינגטון ,אשר כיהן כנשיא בשנת 1789. הפארק לא אכזב! כל כך הרבה דמויות ססגוניות התהלכו בו, בצד אחד חבורה של הארי קרישנה שלא הפסיקה לשיר את המילים 'הארי קרישנה הארי הארי' באין ספור לחנים, בצד שני קונצרט מוזיקה קלאסית, בין לבין מתופפים, ציירים, אמנים, מוכרי כריכים ומשקאות קלים וכמובן – שחקני השחמט שנדמה כאילו אינם עוזבים את הכיכר לעולם…

לאחר הפסקה של קרוב לעשרה ימים חזרתי למנהטן לימים אחרונים בהחלט לפני החזרה הבייתה. השדרה החמישית כבר חזרה להיות סואנת, האטרקציות התיירותיות של העיר שוב זכו לארח כמויות יפות של מבקרים…וגם אותי….בין היתר הגעתי לביקור באתר ההנצחה לחללי פיגועי 11 בספטמבר, במקום בו שכנו מגדלי התאומים ועליתי לתצפית מבניין One World Trade Center  , הבניין הגבוה בארצות הברית. התצפית עוצרת נשימה ומאכזבת בו זמנית כיוון שהיא נעשית מבעד לחלונות זכוכית – 360 מעלות של תצפית על ניו יורק – כולל מבט מלמעלה על פסל החירות, נהר ההדסון ועוד… ביקרתי גם בתצפית האהובה עליי ביותר – מגגו של בניין הרוקפלר בשדרה החמישית. בתצפית הרוקפלר קיים אזור בו ניתן לצאת לתצפית ללא חלונות, ללא זגוגיות – באוויר הפתוח ובגובה המרשים של 259 מטרים. אגב, השקיעות הנצפות מן הרוקפלר הן מהיפות ביותר שניתן לחזות בהן בעיר ויש אפילו תוספת שקיעה לכרטיס אם תגיעו סמוך אליה…

ואם בתצפיות עסקינן, אז עוד מקום שפתח את שעריו מחדש הוא The Vessel, המבנה יוצא הדופן ב- Hudson Yards, המזכיר משהו מאוד חללי ומתקדם, הוא למעשה פסל סביבתי ענק, המורכב ממעברים וגרמי מדרגות ומאפשר מבט על הסביבה מזוויות שונות ומעניינות. לא הקורונה סגרה את האתר למבקרים אלא דווקא העובדה שהוא הפך לאתר חביב על מתאבדים. האתר שנפתח לקהל הרחב ב-2019 סגר את שעריו למשך חודשים ארוכים לאחר מס' התאבדויות תוך פרק זמן קצר. האתר כאמור פתח שוב את שעריו אך עם הבדל גדול – לא ניתן לבקר בו יותר לבד, בדיוק כך! על מנת לצמצם את אפשרויות ההתאבדות הוחלט לאסור על כניסת מטיילים בודדים והכניסה למקום היא כעט בזוגות ומעלה בלבד ובנוסף בכל קומה וקומה הוצבו מאבטחים שתפקידם אף הוא לצמצם את האפשרות שמישהו יבחר לשים קץ לחייו באתר. אגב, סמוך לאתר הוצבה אטרקציה נהדרת בדמות פסל קינג-קונג עצום במשקל 4.5 טון, קיים תור תמידי לצילומים עם הפסל כך שכדאי לקחת זאת בחשבון לפני הביקור😊

14 ימים שלמים חלפו מן היום הראשון לביקורי בניו-יורק ועד ליום בו המראתי ממנה הלאה (בין לבין עזבתי אותה לביקורים גם בסוואנה ובניו ג'רזי – אבל על כך בפוסט אחר) – 14 ימים של שמיים וארץ. בימים האחרונים הרחובות כבר חזרו להמות אדם, כיכר הטיימס כבר הייתה מלאה באנשים, לא דחוסה כבימים הטובים אך בהחלט מלאת אדם –  חשוב לזכור כי אין כרגע תיירות מאירופה, אשר בימים רגילים מהווה נתח גדול מתנועת התיירים בעיר בכלל ובכיכר בפרט. עוטי דמויות גיבורי העל ודמויות מסרטי ילדים אהובים חזרו להציע תמונה למזכרת לעוברים ושבים, נגני רחוב ואמנים שונים חזרו לפקוד את הכיכר ותחושה אמיתית של אופטימיות ונשימה גדולה לרווחה הורגשה בכל פינה.

התפוח הגדול חזר לחייך…