על פסטיבל מוזיקת קאנטרי מטורף במיוחד…

איפשהו לקראת סוף אוקטובר קיבלתי הודעה מפתיעה ממכר בארה"ב – 'היי קובי, רוצה הפלגה חינם?' איזו מין שאלה זו בכלל?!? מי לא רוצה הפלגות חינם?!?

 כמובן שעניתי 'ברור!' וביקשתי שיפרט על מה מדובר והיכן המלכודת?…מפה לשם הסתבר שהוא קיבל הזמנות לפסטיבל מוזיקת קאנטרי על ספינה המפליגה מדרום קרוליינה – רק שלאף אחד מחבריו הקרובים באמריקה אין את האפשרות לקחת חופשה בהתראה כל כך קצרה אז הוא מנסה את מזלו עם חברים מעבר לים…

 מייד שאלתי את הבוס שלי אם אוכל לטוס לחופשה קצרה באמריקה ועניתי לעצמי ישר שכן… (אני הבוס הכי נחמד בעולם…) יצרתי קשר עם משרד הנסיעות של חברת התעופה על מנת לוודא שהכול אמיתי  ואכן למעט מסי נמל סמליים  קיבלתי חדר פרטי משודרג וזכות להשתתף בחוויה שתתברר בהמשך כמטורפת, מופרעת ומטורללת כאחד.

וכך בחודש נובמבר האחרון עליתי על טיסת שוקולד (מגיע לסיפור הטיסה הזו לזכות בכתבה נפרדת)  בדרכי אל צ'ארלסטון בדרום קרוליינה.

צ'ארלסטון הייתה לי הפתעה נעימה של ממש –  פנינה היסטורית ציורית ונהדרת עם שפע של מבנים היסטוריים, מוזיאונים מרתקים ונקודות עניין רבות (כמו למשל סמטת פילדלפיה שהייתה מקום פופולרי לדו-קרב של אקדחונים במאה ה-19…) אהה…וגם מזרקה בצורת אננס ענקי! (אל תשאלו…)

צ'ארלסטון היא לחלוטין אחת הערים היפות שביקרתי בהן רק שלצערי מזג האוויר לא כל כך חיבב את הביקור הראשון שלי בעיר וקיבל את פניי בצניחת טמפרטורות, גשמים ורוחות עזות.

 למרות הפיתוי הרב להישאר בחדר לא ויתרתי למזג האוויר וניצלתי את היום המלא היחידי שלי בעיר לשוטטות בלתי פוסקת ברחובות הציוריים, בשוק המקורה הנהדר, בפארק באטרי ועוד…האמת שכל כך הופתעתי לטובה מצ'ארלסטון שממש הצטערתי שלא תכננתי להישאר יותר זמן…אבל אין ספק שהיא נכנסה ובגדול לרשימת הערים לביקור חוזר.

למחרת הגיע הרגע המיוחל – לעלות על הספינה שמארחת את פסטיבל ה CCMC  (Carolina Country Music Cruise ) עם הופעות של אמני הקאנטרי המובילים בארצות הברית כדוגמת קול סווינדל, כריס ליין, ג'ימי אלן, קרייג מורגן, לי ברייס ועוד רבים וטובים…וגם זקן השבט ואחד הזמרים הוותיקים במוזיקת הקאנטרי, ג'ו דיפי, שחודשים ספורים לאחר מכן, במרץ 2020, הלך לעולמו לאחר שנדבק בקורונה.

בעת העלייה לספינה מזג האוויר היה סוער במיוחד, קור אימים ורוחות חסרות רחמים – לא ממש פתיחה מבטיחה לחופשה על ספינה בדרך לאיי הבהאמה…הליך העלייה לספינה היה מהיר ויעיל ומייד עם היכנסי לספינה הנעימה הלכתי אל חדרי ועברתי למדי כפכפים, ברמודה וחולצה קצרה. ט-ע-ו-ת!!! מדוע טעות? כיוון שאף אחד לא הכין אותי מראש, לכך שתרגול החירום בספינה זו נעשה בסיפון החיצוני! הפלגתי בחיי לא פעם ולא פעמיים וזו פעם ראשונה שתרגול החירום נערך בחוץ! אני עומד לי קופא מקור, הרוח מכה בי בפנים בלי רחמים ואם תוסיפו לזה את הגשמים אפשר לומר שהרגשתי ממש כמו בטיטאניק…(נו..מתי מורידים את סירות ההצלה?!?)…

תודה לאל וכעבור 20 דקות שנדמו כמו נצח תם התרגול ונכנסתי חזרה אל תוך הספינה…עם לא מעט חששות על איך תראה המשך ההפלגה אך גם עם סוג של אושר שגם במזג האוויר הזה אני מעדיף להיות על ספינה מאשר בעבודה מול המחשב…

לאחר מנוחה קלה וארוחת ערב קיבלנו את ההודעה (הברורה מאליה) שלא תיערכנה הופעות הלילה על הסיפון אלא הן יועברו לאולם התיאטרון…בינתיים הספקנו להכיר חברים חדשים ויחדיו צעדנו אל פתיחת הפסטיבל למופעים באולם התיאטרון של הספינה.  

האולם כבר נתמלא באנשים שמחים, צוהלים וכמובן – שיכורים…וזכינו להופעות באמת מלהיבות של קרייג מורגן, לי ברייס וכריס ליין. הקהל היה פשוט א-ד-י-ר – משולהבים ואנרגטיים, שרים ורוקדים בקול רם (כמובן עם בקבוק בירה ביד או לפחות איזה קוקטייל שווה). את הלילה סיימנו במשחקי ביר-פונג סוערים באחד האולמות בסיפון העליון…

למחרת תוכנן לנו יום ים (ז"א יום ללא עגינות) אך בשעות הבוקר עדיין היה קר לצד שמיים אפורים – מה שהתברר כמזג אוויר מושלם לרביצה ממושכת בג'קוזי על הסיפון – והיו לא פחות משלושה שכאלו. לקראת שעות אחר הצהריים מזג האוויר כבר התחמם והפך להיות נעים ואפשר היה להרגיש שהחופשה והפסטיבל מתחילים רשמית!

אני רוצה להתעכב לרגע על הקהל -רוב מוחלט של קהל אמריקאי ממדינות המרכז והדרום, כולם צוחקים בקול רם , חברותיים מאוד וכאלו שפשוט באו ליהנות עד הסוף. לפני ההפלגה התבקשנו לשתף פעולה עם 3 לילות נושא – לילה בסגנון המערב הפרוע של בוקרים וכו', ליל שקראו לו מ'ריקה – שבו מתלבשים בצבעי הדגל של ארצות הברית ולילה בסגנון הוואי…שיתוף הפעולה היה מטריף – כולם (גם אני!!!) התלבשו כמיטב המסורת של המערב הפרוע בליל הנושא הראשון, נצבעו בכחול-לבן-אדום בליל הנושא השני והתלבשו בסגנון הוואי ססגוני בליל הנושא האחרון. בנוסף הם הכריזו על תחרות קישוט דלתות החדרים מה שהפך את ההליכה במסדרונות הספינה לחווייתית כיוון שאנשים השקיעו בטירוף בקישוט דלתות החדרים….בקיצור הפלגה שהפכה לחוויה אדירה.

 בלילה השני כבר פתחו את הבמות מחוץ לסיפון וההופעות היו פשוט מחשמלות!! לא ממש הכרתי מוזיקת קאנטרי עד לפסטיבל, תמיד השירים היו נשמעים לי עצובים עם מוזיקה שמחה (תמיד מישהי עזבה אותו, שברה לו את הלב והשאירה אותו לשיר עם הגיטרה…). אני חייב לציין כי הופתעתי לטובה -הקצב, הצלילים והשירים היו פשוט מעולים ואי אפשר היה שלא להצטרף אל הקהל ולרקוד ולקפוץ בטירוף (ולא הזיקה לכך גם כמות האלכוהול המופרזת….).

תיהנו!